פסק-דין בתיק עת"מ 11538-07-12

1.         העתירה שבכותרת - עניינה בקשתו של העותר, מר גלעד צימרמן, ליתן צו הצהרתי לפיו "האופנוע נושא העתירה, המצוי בידיה של המשיבה 3, הינו אותו אופנוע אשר נרכש ונמצא בבעלות העותר".

רקע רלבנטי

2.         לפי העתירה, בשנת 2010 רכש העותר אופנוע מסוג HM CREF - 250X מס' רישיון 9130071 בעלות של 60,000 ש"ח. ביום 20.10.2011 הגיש העותר במשטרה תלונה על גניבת האופנוע. זמן קצר לאחר מכן (ביום 22.1.2012), אותר האופנוע. בעקבות כך הגיש העותר למשטרת ישראל הודעה בדבר ביטול התלונה. נטען עוד בעתירה, שהסתבר שמספר השילדה באופנוע הושחת או ניזוק. האופנוע הועבר למשטרת ישראל על מנת שיעבור בדיקות מעבדה לצורך שחזור המספר או הטבעתו מחדש. לדברי העותר, הוא התייצב בתחנת המשטרה (ביום 28.5.2012) ונאמר לו, שלא עלה בידי המעבדה לשחזר את מספר השלדה ועל כן הדרך היחידה לשחרור האופנוע היא באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט.

3.         בהמשך העותר פנה, באמצעות בא כוחו, במכתב למשיבים. במכתב ציין בא כוח העותר את העובדות מושא עתירה זו, תוך שהוא מצרף, לטענתו, הוכחות חד משמעיות לכך שהאופנוע אשר אותר ונמסר על ידי העותר עצמו לבדיקת מעבדת משטרת ישראל - הוא אותו אופנוע אשר נרכש על ידו בשנת 2010. התשובה שקיבל העותר מהמשיבה 2 (מיום 18.6.2012) (נספח ז' לעתירה) הייתה, שלפי הדין, ניתן להטביע ברכב רק את מספרו המקורי. אין לרשות הרישוי סמכות להטביע מספרים אחרים. משלא נחשפה זהותו המקורית של הרכב על ידי המשטרה - אין להכשירו. עוד צוין במכתב, ש"בעקבות המלצת הפרקליטות" ניתן להסתפק באחד משניים: הוכחה לפני משטרת ישראל של זהות הרכב; או לחילופין - הוכחה לפני בית המשפט. לגופו של עניין צוין, שמשמעבדת משטרת ישראל קבעה שלא ניתן לשחזר את המספר - "הדרך היחידה לשחרור האופנוע היא באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט". כך הגיעה לבית משפט זה העתירה שבכותרת.

העתירה

4.         בעתירה נטען, שאין - ולא יכול להיות חולק - שהאופנוע שנמסר על ידי העותר למשטרה, הוא אותו אופנוע שהעותר רכש ושהוא בעליו. העותר צירף לעתירתו לעניין זה מסמכים שונים - חשבונית המס של רכישת הרכב; רישיון הרכב; אישור של היבואן; "תצהיר" המוסך המורשה, וכן צילומים של האופנוע (לפני ואחרי). נטען בעתירה, שבהצהרת בעל המוסך נרשם, שהוא טיפל באופן אישי באופנוע וביצע בו מספר תיקונים בשיטות מיוחדות, אשר מאפשרות לו להצהיר שמדובר באותו אופנוע שרכש העותר וטופל בעבר באותו מוסך מורשה. עוד נטען, שלמיטב ידיעת העותר, לא פנה אף אדם למשטרת ישראל בדרישה לקבל את האופנוע, וזאת למרות שחלף זמן רב. נתון זה תומך בטענה, שהאופנוע הוא אופנועו של העותר. הסעד שהתבקש בעתירה היה, כאמור, להצהיר שהאופנוע שבידי משטרת ישראל הוא אותו אופנוע שנרכש ונמצא בבעלות העותר; או לחלופין ליתן צו המורה למשרד התחבורה להטביע מחדש את מספר השלדה המקורי על האופנוע; ולחילופי חילופין, להטביע מספר חדש על שילדת האופנוע.

התשובה

5.         עמדת המשיבים בכתב התשובה שהגישו הייתה, שאין בסמכותם להורות כמבוקש על ידי העותר "ואין בידיהם את הכלים לבחינת מלוא טענותיו של העותר ועל כן נדרשת הכרעה שיפוטית בעניין זה". בתשובה נטען, שלפי הדין, כדי לקבל רישיון רכב מוטלת על בעל הרכב החובה להוכיח את זהות הרכב. רשות הרישוי אינה רשאית לחדש רישיון של רכב אשר לא ניתן לעמוד על זהותו. מספר הזיהוי של רכב הוא למעשה "מספר שילדה", הכולל רצף תווים שמורכב מספרות ואותיות לועזיות המוטבעות בשלדת הרכב על ידי היצרן בשעת יצור הרכב. אין מדובר ברצף מקרי של תווים אלא בתווים המייצגים לבד ממספר סידורי גם קוד דגם, זיהוי שנת דגם, סוג תיבת הילוכים ועוד. מדובר, על כן, ב"פרופיל גנטי" של הרכב. לא ניתן לרשום רכב בהיעדרו של פרופיל זה. אי רישום של רכב שזהותו זויפה או הושמדה, נדרשת גם בשל שיקולי מדיניות - שעיקרם מניעת גניבות וזיופי רכב ואי מתן לגיטימציה לשימוש ברכב גנוב. נטען עוד בכתב התשובה, שהיה ותוכח בבית המשפט זהותו הוודאית של הרכב, משרד הרישוי "יטביע מחדש את מספר השילדה המקורית של הרכב (ולא מספר חדש)". עוד נטען, ש" ­הרשות הקובעת מבחינת המשיב 1 לגבי זהות הרכב, היא המשטרה" (ההדגשה במקור, י.מ.). בנוסף נטען, שעמדת המשטרה בנסיבות המקרה היא, שלאחר בדיקת המעבדה לא ניתן לשחזר את מספר השילדה, ולכן הדרך היחידה לשחרור האופנוע היא באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט.

6.         קודם שנבוא להכרעה בעתירה, אציין כי בדיון מוקדם שהתקיים לפניי ביום 28.10.2012, מיקד העותר את טענותיו בעתירה בעניין אחד - והוא טענתו, שהמשיבים התפרקו משיקול דעתם ולא הפעילו הליך סדור לבדיקת הראיות המנהליות שהעותר הציב להוכחת טענתו. מדובר על כן בתקיפת תהליך קבלת ההחלטות של המשיבים. עוד יצוין, שבדיון נוסף שהתקיים לפניי ביום 2.12.2012, הועלו הצעות שונות להסדרים מעשיים בסוגיה דנן, אולם לפי הודעה שנמסרה לבית המשפט אלו לא צלחו והתבקש ליתן פסק דין בעתירה.

דיון והכרעה

7.         לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים, מסקתי היא כי דין העתירה להתקבל, במובן זה שהחלטת המשיבים מושא העתירה תבוטל, והעניין יושב לרשות המנהלית (משיב 2) על מנת שתקבל החלטה חדשה ומנומקת בבקשתו של העותר.

8.         אכן, לא היה חולק לפניי על כך - אם כעניין שבדין ואם כעניין מעשי - שמבקש רישוי ורישום של רכב נדרש להראות ולהוכיח כתנאי לרישום הרכב את זהותו של הרכב (תקנה 271 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961; סעיף 10 לפרק ג' לתוספת השנייה לתקנות התעבורה - שם). השאלה המרכזית שעמדה להכרעה לפניי ובה התמקד הדיון - הייתה אם בנסיבות בהן העמדה המקצועית של משטרת ישראל (בהתאם לחוות דעת מז"פ שניתנה (מש/2)) היא, שלא ניתן לשחזר ולחשוף את ההטבעה המקורית של הרכב, פטורה הרשות המנהלית משקילת ראיות רלבנטיות נוספות בנוגע לזהות הרכב ומהצורך להחליט בנדון; והאם היא רשאית, כפי עמדתה, להפנות את העניין - ואת העותר - לבית המשפט כמוצא יחיד. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה במובן זה, שבנסיבות המקרה הרשות המנהלית לא הייתה רשאית להתפרק משיקול דעתה חרף עמדתה המקצועית של משטרת ישראל - תוך חיוב העותר לפנות לבית המשפט דווקא. אסביר:

9.         כפי שהובהר במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי, מקום בו מתבקשת הוכחת זהות של רכב לפני הרשות המינהלית המוסמכת - אין חולק שהנטל בנדון הוא על מבקש הרישום; והרשות המינהלית רואה עצמה מוסמכת לעשות כן בהינתן פסק דין הצהרתי של בעלות שניתן בבית המשפט (ראו לדוגמה ה"פ (ב"ש) 1179/02 פלט לירן נ' משטרת ישראל (7.2.2005); ה"פ (ב"ש) 1010/09 חליל נ' משטרת ישראל-תחנת בית שאן (17.8.2009)). אולם, בנסיבות המקרה שלפניי, הרשות המנהלית התבקשה על ידי העותר לעשות שימוש בסמכותה לרישום הרכב ורישויו בהתאם לשיקול דעתה - שלה - לפי תקנה 271 לתקנות ולא על דרך של פניה מוקדמת לבית המשפט מטעם העותר בהליך אזרחי של הוכחת הבעלות. ואכן, לא הייתה מחלוקת לפניי על כך, שלרשות המנהלית סמכות ושיקול דעת לעשות כן, כלומר להחליט בעניין זה גם בלא פסק דין של בית משפט המוכיח את הבעלות.

10.       בהמשך לכך, מוכן אני להניח, שבמסגרת שיקול דעתה של הרשות בהפעלת סמכותה, ובנסיבות בהן קיים ספק באשר לזהות הרכב, ניתן לתת משקל - ואף משקל לא מבוטל - לעמדתה המקצועית של משטרת ישראל ומעבדתה (ראו ודוקו עת"מ (נצ') 110/09 יוזם נ' מדינת ישראל (22.6.2009), פסקה 3ז' לפסק הדין)). יחד עם זאת, לא בא לפניי כל הסבר או בסיס לעמדת הרשות המנהלית, הגורסת שכאשר עמדתה המקצועית של משטרת ישראל היא שאין אפשרות לשחזר את ההטבעה המקורית שהייתה על שלדת הרכב, הרי ש"הדרך היחידה לשחרור האופנוע היא באמצעות הגשת בקשה לבית משפט" (נספח ז' לעתירה, סעיף 7). ודוקו: המשטרה לא התייחסה בחוות דעתה (מש/2) לראיות הנוספות שהביא העותר לעניין הזיהוי - ראיות שהביא על מנת להראות שהוא בעליו של האופנוע כפי שרכש אותו וכפי זיהויו דאז. כל שדנה בו המשטרה בחוות דעתה הוא שאלת שחזור ההטבעה בלבד (השוו, עת"מ 110/09 הנזכר לעיל). בדיון שהתקיים לפניי, בתשובה לשאלת בית המשפט, לא היה בידי באת כוח המשיבים להצביע על עיגון בחוק לעמדה, אשר משמעותה היא "גלגול" העניין לבית המשפט בלא הפעלת שיקול דעת עצמאי של הרשות תוך שקילת מלוא הראיות והנימוקים שבאו לפניה - בנוסף לעמדת משטרת ישראל בעניין שחזור ההטבעה. אוסיף ואציין, שלא הובאה לפניי אותה המלצת הפרקליטות שעל יסודה ניתנה ההחלטה נספח ז' לעתירה, (כמצוין לעיל); ולא הובאו לפניי גם הנחיות אחרות בנדון (השוו ודוקו עת"מ 110/09 הנזכר לעיל).

11.       המשמעות היא, שבהינתן סמכות ושיקול דעת בדין על הרשות המנהלית הרלבנטית - שהיא בענייננו בהתאם לתקנות רשות הרישוי - לקבל החלטה בבקשה שהוגשה לה על יסוד מכלול הראיות המנהליות הבאות לפניה. בכלל זה, ליתן את הדעת לראיות השונות שהציג העותר בבית משפט זה - והכל על פי שיקול דעתה של הרשות ועל פי כללי המשפט המינהלי החלים עליה. לרשות יש "שיקול דעת בשאלה אם בנסיבות המקרה ראוי להפעיל את הסמכות, אך חובה עליה להפעיל את שיקול הדעת כדי להחליט אם ראוי, או שמא אין זה ראוי, להפעיל את הסמכות. לשון אחרת, עליה להחליט, אך יש לה שיקול דעת בשאלה מה להחליט" (ראו יצחק זמיר, הסמכות המנהלית כרך ב' מהדורה שנייה (2011) בעמ' 1087)). לו הייתה הרשות המנהלית מקבלת החלטה בבקשה שהוגשה לה על מרכיביה - על פי סמכותה ושיקול דעתה - ניתן היה להעמידה תחת ביקורתו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים, ועל פי עילות המשפט המינהלי (השוו ודוקו עת"מ 110/09 הנ"ל, וכן עע"ם 6413/09 יוזם נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 14.6.2010)). אולם, משלא התקבלה למעשה כל החלטה בבקשה שהגיש העותר בשים לב לראיות השונות שהוא צירף, ותוך הסתפקות בהפניית העניין לבית המשפט בהינתן עמדתה המקצועית של המשטרה בעניין שחזור ההטבעה - אין מנוס מן הקביעה שנפל פגם בהחלטה ודינה בטלות. על הרשות המנהלית לקבל אפוא החלטה בבקשה על יסוד מכלול הראיות המנהליות שלפניה, כפי שיקול דעתה.

התוצאה

12.       התוצאה היא אפוא, שהעתירה מתקבלת במובן האמור בפסקה 11 שלעיל. העניין יושב לרשות על מנת שתקבל החלטה חדשה בהתייחס למכלול טענות העותר. המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד של העותר בסך כולל של 3,500 ש"ח, וכן בהוצאות המשפט.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז בטבת תשע"ג , 30 דצמבר 2012 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: